טנגו ארגנטינאי/ אגי רגנר
6-10-2010
לפני שלחץ על הפעמון הזדקף,סידר את שערותו ואת הבגדים שלו ,עם חיוך של ניצחון צלצל והמתין.עבר זמן מה ולא פתחו,"מוזר כנראה הם לא בבית" חשב "הוא עם חברים ומשחק שש באש מסטול כהרגלו והיא יצאה לסידורים אחרונים.היא יודעת שהוא מגיעה,כתבה בפרוש שסוף סוף היא מוכנה ללכת איתו לכול מקום" ,המתין עוד קצת,דממה.מעט מאוכזב החליט שטוב יהיה לשתות כוס קפה באזור, לגרש את עייפותו ולארגן את מחשבתיו.
קלאודיוclaudio ירד בזריזות את שלושת הקומות "פה שום דבר לא השתנה,חדר מדרגות אפור והצבע מתקלף" ציין לעצמו ויצאה דרך הכניסה האחורית כמו תמיד,מתוך הרגל.
הביט למעלה לכיוון חלון דירתם בצפייה ליראות דמותה,כלום,המשיך בשביל ויצאה מהשכונה לשדרה הראשית .חיפש בית קפה,התיישב,הזמין אספרסו קצר.
לגם מהקפה שטעמו היה רחוק ממה שהוא התרגל לאחרונה.
המכתב שלה הגיע בדיוק ביום הולדתו בתזמון מושלם,למרות עידן המחשב היא כתבה לו בכתב ידה העגול כמו פנינים קטנות ויקרות,על נייר לבן חלק במעטפה בצבע תכלת ,תמיד אותו דבר בכל העשר השנים האחרונות.
"אני בגיל שלא יכולה להיפרד מהטקס שמסביב לכתיבת מכתב" היא קיפלה את הדף לארבע בליטוף קל מחליקה אותו למעטפה וסוגרת,מטיילת עד לבית הדואר, קונה בולים, מרטיבה אותם עם קצה לשונה החד,אדום מעט ומדביקה לקצהו השמאלי של המעטפה."בשום הון שבעולם אני לא אוותר על זה" צחקה
קליל.
קלאודיו התבונן לרגע בעוברים ושבים שמחשבתו מפליגה לימי ילדותו.נזכר בסבא אריסטידה aristide היווני וסבתא מרי meri חצי רומניה חצי הונגריה, דודה אנה האצילית ואמא -הלנה helena היפה, והרגיש איך אהבה האין סופית שלחם עוטפת אותו שוב.בין תמונות זכרונו לא מופיעה שום דמות של אב, אותו הכיר מאוחר יותר רק מתמונות:קלאודיו בן שנה ערום על ספת הים ,בצד אחד אימו יושבת על הברקים תומכת בו ,ומצידו השני גבר מחייך כמעט צוחק וכולם ניראים מאושרים.רק שאימו תתחתן עם אדריאן adrian יספרו לו על גירושיה מאביו שאף פעם לא ממש התניין בבנו דן שם שנתנו לו הורו שהוא נולד.
דווקא הוא אהב את שמו מאוד, הרגיש שזה מתים לו.
בהתבוננות לאחור הזיכרונות האהובים אלו הם המסיבות של ימי הולדת שארכו לכבודו.עם כניסתו של אדריאן לחייו הוא ואימו עברו לגור רחוק מהמשפחה. ימי ההולדת היו מין התכנסויות גדולות וצבעוניות .אמו הייתה אלופה בלאפות עוגות בצורת רכבת ודובי ולב ,בובת שלג ובובת דן שזה הוא.הסב היה מביא אלף מתנות ודודה אנה רוקדת איתו טאנגו. היא מדגישה שזה טנגו ארגנטינאי ושהוא דן חייב להוביל ולהחזיק אותה חזק אך רגלו כול הזמן התבלבלו.סבתא מרי בדרך כלל בוכה מאושר .
קלאודיו מנסה להיזכר בעוד רגעים שמחים.הימים בדרך כלל עברו עלו די בבדידות, מילד עליז ושובב הפך לילד בודד ומופנם.מתבונן בשקט, רואה את אימו לומדת לבשל תבשילים חדשים בטעמים אחרים שהוא היה רגיל אליהם עד עכשוב,"אדריאן אוהב צ'ורבה,אדריאן אוהב כל יום אוכל טרי, אדריאן צריך שקט,עובד קשה" מנטרה שחזרה על עצמה לעתים קרובות.
בערבי יום שבת הלנה הייתה לובשת שמלות ערב נוצצות,מסרקת את שערה השחור שנופל בגלים על כתפיה הערומות,עונדת תכשיטים עתיקים שקיבלה מסבתא מרי,אדריאן עם כוס שתייה בידו ועליז פונה אלו "הי דנ'ה, נכון שהיא יפה?"כן אימא יפה" הלנה קורנת מאושר, מתכופפת אלו מנשקת אותו "לילה טוב חמוד", מחבקת בחום "תהי ילד טוב,לך לישון ,אתה כבר גדול" מנפנפת בקלילות לשלום ונעלמים למסיבות שלהם. הוא דן יודע כמה היא מחקה לזה כול השבוע .סוף סוף משהוא מרענן.
בלילה הפחד מחיים בודדים כל כך היה מעבר לשליטתו .הכול גמור וחתום אפילו אם היה רוצה,לא היה יכול לשנות כלום.
נשכב במיטתו מפנטז שהוא רוקד עם אימו טנגו והוא שמוביל.
תמיד טנגו ארגנטינאי איך שדודה אנה קרה לזה, ונרדם. עם השינה באה השכחה.שם הוא הרגיש בבית.
מדי פעם אימו הייתה נעלמת לימים רבים מהבית,"היא נסעה לנוח הייתה מסבירה לו סבתא , מארי, שהייתה מגיעה אליהם לבית כדי לטפל בו ובאביו החורג ,לימים נודע לו שלהלנה היה סרטן ונזקקה לטיפולים רבים .
ימיו התמלאו בלימודים , כנער אהב לטיל עם חברו קריסטיcristi לדבר על הספרים שקראו שניהם,הוא נמשך לאומנות לא ידע בדיוק למה, בחלומות תמיד רקד למרות שמגיל צעיר למד בבתי ספר ריאליים "מהנדס מכונות,זה העתיד היום" היה אומר אדריאן.באותם ימים האלכוהוליזם שלו התחיל לקבל מימדים מדאיגים אם לא היו מתנהגים או עושים כרצונו, צעקותיו היו מרעידים את הקירות של הבית.."מאמי,מאמי,בו נברך" ממלמל דן .אימו הייתה מתגמדת "אני מצטערת" לחשה "אני כול כך מצטערת" דן הרגיש שעדיף לרצות אותם כדי שלא יהיו צעקות.
"האם תירצה להזמין עוד שתייה?"קטע את מחשכותו המלצרית מבית הקפה."כן מים מינראלים,תודה" "איזה ברנדי לא הייה מזיק עכשיו" חשב אבל הוא לא שתה אף פעם.
בשנים שהיה סטודנט לעת לעת נעלמו מסביבו האנשים היקרים שהוא אהב סבו מת מהתקף לב פיתאומי ורק אז נודה לו שסבתא שלו מבוגרת מאריסטידה בשלוש עשרה שנה ובסעודת המת שמע לחישות שאימו צעירה מאביו החורג גם בשלוש עשרה שנה .הרגיש מסוחרר וחמום.
מאוחר יותר ייגש לאימו וישאל אותה ישירות "את באמת אוהבת אותו?" כן אני באמת אוהבת אותו" ".הוא שותה ומשפיל אותך "אני אוהבת אותו
כמו שאני אוהבת אותך".דן הביט בה ודמיין חוטים מחוברים לכתפיה ואדריאן מושך בהם.
הכעיס אותו שיש לו כל כך מעט ברירה בגורל שלה ושלו.
עם גמר לימודי תואר קרה משהו שדן לא ציפה לו, הלנה העניקה לו מתנה מפתיעה , טיול לספרד.אולי בפעם הראשונה שהיא לא התייעצה עם בעלה
"תיסע,תיראה עולם "אמרה בחיוך המונה ליזה שלה נישקה לו ובפרדה בתחנת הרכבת גילה דמעות חמות על פניו.
באחד הערבים שיצאה לטיל בסמטאות עיר קורדובה בין חצרות הבתים המקושטים בעשרות עציצי גרניום אדומים שם לב לבחורה רוקדת לצלילי מוזיקת טנגו ,אותם צלילים שדודה אנה הייתה רוקדת איתו בימי הולדת האהובים בילדותו. פסח לתוך הפאטיו ועינו נועצו בה עמד שם בשקט כשהיא הושיטה לו יד התחילו לרקוד,בהתחלה היא רקדה והוא נגרר היא עצרה בפתאומיות התחילה לדבר בלהט, הוא לא הבין אף מילה בספרדית. הלב שלו הבין כול מילה "אני אלמד אותך לניגוע בי, להוביל אותי,אתה תרקוד טאנגו ארגנטינאי!".
הגוף האינטליגנטי שלו הגיע סוף סוף הביתה.
"קלאודיה " היא הציגה את עצמה "קלאודיו" הוא הציג את עצמו ובמפתיעה דן התרחק ממנו וכל יום שעבר יותר ויותר עד היום שחזר לחדר מדרגות האפור של ילדותו.
,בבקשה המים המינראלים שלך" שמע דן את המלצרית מרחוק "תודה,את החשבון בבקשה" שילם וחזר בצעדים זריזים לשכונה, ועם פסיעות של שלוש מדרגות בוואט אחת. הגיע לדלת ביתה בתוך דקה.הפעם קלאודיו צלצל ארוך ובחוזקה, שמע מפתח מסתובב במנעול ,והדלת נפתחה,גבר זקן בחלוק בצבע לא מוגדר עמד מולו לרגע לא זיהה "אדריאן?"כן דן! "
הם לא התחבקו אפילו לא לחצו ידיים ,הפעם עמדו אחד מול השני בעוינות גלויה.פרוזדור הבית היה חשוך, ריח של אבק ואלכוהול ריחף באוויר "איפה היא?" שאל בלי היסוס "בסלון,מחכה לך ,בוא,בוא ניקנס למטבח נשתה קודם צוויקה zuikaקטנה" "אני לא שותה, אתה יודע וזה לא השתנה מאז" קולו המריע כמעט צעק ,דחף את הזקן מדרכו ונכנס לחדר,ליבו פעם בחוזקה כמעט יצאה ממקומו מהתרגשות וזעם כאחד.הסתכל סביב ולא רעה אף אחד,"איזה משחק משחקים איתו? "חשב ובכול רם שאל "יצאה לקניות אחרונות?" לא היא פה מחכה לך, עד אתמול חשבתי אני אתן לך אותה, בבוקר שיניתי את דעתי" קלאודיו איבד מהביטחון שלו ודן התחיל לחזור לזירה וזה הבהיל אותו עוד יותר.עינו של הבן סקרו שוב את החדר שהיה מוזנח כמעט מלוכלך וזה הפתיע אותו מאוד ואז שם לב לכד מוכסף ומעותר סביב סביב בשושנים, עמד על המזנון ליד הטלוויזיה. בצחוק צרוד מסיגריות עם הבקבוק של צוויקה בידו הצביע אדריאן לכיוון הכד, "הינה היא". דן הרגיש שהולך להתעלף, בערפול שמע את קולו ממשיך "היא מתה מטומטם שכמוך, חשבתה שהיא תעזוב אותי?אותי?אז היא ביקשה שישרפו את גופה,מצאה אותי במצב רוח טוב והסכמתי" דן, קלאודיו, התשת והרגיש לרגע כמו דמות טראגי מסרטים או שהוא חולם ומיד יתעורר אבל הכד עמד מולו.
דן אסף את עצמו ובאומץ רב התקרב לכד והושיט את ידו הרים אותו מהשידה, בעלה של הלנה עם הבקבוק של הצויקה בידו מצליח להפיל את הכד מידו,המכסה אף באוויר ואפר אימו מתפזר בחדר, מתפזר על הכורסא על השטיח ,השיכור מאבד שיווי משקלו ונופל, המשקה נישפך על הרציפה והתמזג עם האפר בצבע אפור בהיר שברגע הפך לבוצי.
קלאודיו חשב לרגע" מה באמת היה עושה דמות טראגית מהסרטים?,זה הרעיון
היחיד שבא לו בראש באותו רגע ותוך שנייה בורח מהדירה ומחליט לעולם לא לספר לאש.
|